אומנות לחימה בזרקור: קפואירה

ישראל היא מעצמת קפואירה, במהלך שני העשורים האחרונים הפכה קפוארה לאחת מאומנויות הלחימה הנפוצות והמצליחות ביותר בארץ בכל הגילאים ובמיוחד אצל ילדים ובני נוער.

קפואירה היא אומנות לחימה ברזילאית המתמקדת בעיקר בבעיטות, תנועות התחמקות והתקפות עם מומנטום גדול. אומנות הקפואירה מכילה אלמנטים אקרובטים רבים ומספקת סיבות טובות למתאמנים בה להיות בכושר גבוה, אתלטיות וגמישות טובה.

קפואירה נראית למתבוננים לעתים כריקוד, כיוון שמקורה בעבדים שהגיעו לברזיל מאפריקה, ועל מנת לתרגל את אומנות הלחימה שלהם בסתר כאשר היו נשאלים היו משיבים שהם רוקדים.

הלוחמים בקפוארה נמצאים בתנועה מתמדת כל הזמן על מנת למנוע התקפות או כדי לפתוח בהתקפה.

היסטוריה של הקפואירה

נהוג לומר כי קפואירה היא אמנות לחימה שפותחה בברזיל על ידי אפריקאים משועבדים. ההיסטוריה האמיתית של האומנות אינה ברורה, אבל לפי חוקרי היסטוריה נראה שבמאה ה-16 אפריקאים רבים נלקחו מאזורים שונים במערב אפריקה והובאו לברזיל כדי לשמש עבדים על ידי הפורטוגזים. הם נלקחו בכח מאדמותיהם, ורצו להימלט, ועם הצורך בחופש,  החלו לפתח טכניקות להגנה על עצמם.

 כמובן, היה אסור על עבדים להתאמן באומנויות לחימה, ולכן ההתפתחות והאימון באמנות היו חייבים להיות מוסווים.אז הם פיתחו דרך לתרגל טכניקות שונות עם מוסיקה ושירה וריקוד.

קפואירה אולי נראית לעתים כריקוד, אך הרקדנים (ה-“קפואריסטים”) ידעו טכניקות לחימה קטלניות וישנם סיפורים רבים על כוחם הרב של לוחמי קפואירה באותן התקופות.

בתקופת העבדות בברזיל, עבדים רבים שהצליחו לברוח נמלטו למקומות מרוחקים ויצרו קהילות שנקראו “קילומבו” (quilombo). בקהילות אלו היו חיים גם אנשים שלא היו עבדים בעבר, שברחו מהיישובים המרכזיים שם הרגישו דיכוי.
בשל המציאות של אותה התקופה הם היו מגנים על עצמם מהתקפות של סוחרי העבדים הפורטוגוזים וההולנדים שהיו בברזיל באמצעות קפואירה.

קצת על המוסיקה בקפואירה

קפוארה היא אומנות הלחימה היחידה בה מוסיקה משחקת תפקיד כה חשוב, ולמעשה ללא מוסיקה, אין קפוארה. זהו חלק בסיסי של ה-“משחק” בקפואירה. זה מכתיב את הקצב, אנשים יוצרים מעגל סביב שני הלוחמים, מוחאים כפיים ושרים. הדו קרב/תרגול הזה נקרא “רודה”. והחברים שמנגנים ושרים נקראים “בטריה” (משמעות המילה Bateria בפורטוגזית היא תיפוף).

כלי המוסיקה בקפואירה:

Berimbau – מקור הבירימבאו באפריקה הרבה לפני שהפך ידוע בברזיל. עשוי מחומרים פשוטים (עץ מקל וכו’).
Pandeiro – תוף עץ עם עור. משמש גם למוסיקת סמבה (בעברית “תוף מרים”).
אטאבאק – תוף גדול, קצת דומה לדרבוקה. מגיע בגדלים שונים המייצרים קולות שונים.
Agogo – שני פעמונים המחוברים ברצועת מתכת בצורת U.
Reco reco – חתיכת במבוק עם חריצים קטנים לאורכה. 

למי מתאים ללמוד קפואירה?

קפואירה מצויינת לכל גיל. אמנם לילדים קל יותר להתרגל לתנועות בגלל משקל גוף נמוך, אבל אפשר למצוא מתאמנים גם בגילאי 30, 40 ומעלה, וגם כאלו שרק ההתחילו ללמוד בגיל מבוגר והפכו לקפואריסטים מעולים. קפואירה נותנת תרומה משמעותית לשמירה על כושר גופני טוב וגמישות.

מערכת ישראל דוג’ו

פועלים לקידום עולם אומנות הלחימה בישראל
Be the change you wish to see in the world