אומנות לחימה בזרקור: וושו קונג פו

וושו – משמעות הביטוי בסינית היא “חקר אומנויות לחימה”. במהלך 70 השנים האחרונות משמעות הביטוי השתנתה כשהמילה “Wushu” יצאה מגבולות סין והגיעה לשלל מועדוני אומנות לחימה ברחבי העולם בהם מלמדים טאולו – סדרת תנועות מבוססות שלל סוגי קונג פו מסורתיים, עם ובלי כלי נשק.

 

היסטוריה של Wushu

ההיסטוריה של וושו היא חלק מההיסטוריה של אומנויות הלחימה הסיניות.

בסין העתיקה המושג שהתייחס להכנת לוחם/לימוד לוחם, היה “wuyi” (וו-אי).

מסלול הכשרת הלוחם כלל:
– היאבקות – בימינו נקראת שוואי ג’יאו Shuai jiao (בעבר juedi/jiaodi)
– לחימה בידיים ריקות (shoubo)
– לחימה עם כלי נשק (חרב, חנית, מקל)

תרגול הלמידה התבסס על תנועות בסדרות – טאולו – כאלו שאפשר היה לתרגל לבד או בזוגות (רפשר לומר ש”טאולו” הוא מונח מקביל למונח היפני הידוע יותר: “קאטה”)

בשנת 1953 לאחר עליית הממשל הקומוניסטי בסין, התקיים ב-טיאנג’ין אירוע הספורט הגדול ביותר של אותה התקופה (All-China Sport Games). חלק גדול (כפי הנראה 75% מהאירועים) ניתן לתצוגות של וושו. באירוע הוצגו 139 סוגי קונג פו שונים, התקיימו קרבות לחימה בידיים ריקות והרמה של משקולות כבדות.

אחרי תצוגת כוח כה גדולה, הממשל הקומוניסטי חשש מהעוצמה של הקונג פו ופעל להשקטה של התחום ובמקביל להשתלטות וקידום חלקים מעולם הקונג פו שהיו לרוחם. הממשל בחר מספר מאסטרים בקונג פו וביקש מהם ליצור ספורט תחרותי המבוסס על שיטות הלחימה המסורתיות.

בתקופת מהפכת התרבות בסין (בין 1966-1976) וושו לא היה אהוב במיוחד על הממשל, אך במקביל הפופולאריות של וושו ואומנויות לחימה סיניות חוו עליה גדולה מחוץ לסין בשל הצלחתם של סרטי קונג פו רבים.

 
הממשל הסיני המשיך לקדם ולעצב את ספורט ה-וושו, וכך המוני מתאמני וושו למדו את הספורט מבלי לראות או להכיר את המקור האותנטי יותר של התנועות.

כמובן, כיוון שמדובר היה בספורט, הוחלט גם על חוקים ותקנות להגבלת קרבות. אך צריך לזכור שכל אומנות לחימה מהעולם העתיק נועדה להגנה וחיסול יעיל ומהיר של היריב, לא לניצחון בתחרות ספורט כזו או אחרת.

באופן כללי ניתן לומר בהשוואה בין קונג פו מסורתי ל-וושו ספורטיבי:
התנועות גדולות יותר, הבעיטות גבוהות יותר, האגרופים ישרים יותר והתנועה נראית יותר כ-“ריקוד” ומתבצעת על שטח רחב יותר. זה מאוד יפה לצפות באירועי וושו ובאקרובאטיקה המרשימה שהם כוללים, אך צריך לזכור שמקור התנועות הוא קונג פו מסורתי שנועד להכשיר לוחמים לשדה הקרב.

 

תרגילי וושו באימון ילדים ובני נוער, וקרב סאנדא ילדים:

תחרויות ואליפויות Wushu – תחרויות וושו מורכבות בעיקר מ:

לחימה ביד ריקה
– Changquan (אגרוף ארוך), Nanquan (אגרוף דרומי)
– טאי צ’י צ’ואן

נשקים קצרים:
– חרב מעוקלת דאו (Dao)
– חרב ישרה ג’יאן (Jian ו – Taijijian)
– חרב ננדאו (Nandao)

נשקים ארוכים:
– מוט עץ ארוך גאן ו-ננגאן (Gun / Nangun)
– חנית (Qiang)

התחרות עצמה מתבצעת על ידי מתאמנים יחידים המציגים רצף תנועות עם/בלי נשק, ולעתים קרב מדומה של מספר מתאמנים יחדיו.

באירועי ספורט Wushu יש שתי תת-קטגוריות של תחרויות: טאו-לו (תחרות “קאטות”, רצפי תנועות המדמות מצבי קרב), וקרבות סאנדא (לחימה חופשית, סוג של קיקבוקסינג סיני).

 

בית ספר לסאנדה בסין:

לישראל וושו הגיע בעיקר בזכות עולי ברית המועצות לשעבר, וכיום פעילה בישראל התאחדות או-שו עם מועדוני אימון ברחובות, קריית גת, ראשון לציון, חולון ועוד.

פה ראוי לציין שאלופת אירופה ב-Wushu בשנים האחרונות היא אנסטסיה קיריליוק ממועדון אושו רחובות.

 

 

 למי מתאים ללמוד Wushu?

וושו מעולה כחוג אומנות לחימה מלא פעילות ספורטיבית לילדים ובני נוער. בתחרויות אפשר למצוא גם וותיקי וושו בגילאי 20 ו-30. קיימות קבוצות מבוגרים והתחלה בגיל מאוחר אפשרית אבל אי אפשר יהיה להשוות לביצועים של מי שמתחיל להתאמן בתנועות האקרובטיקה שקיימות בוושו כבר מגיל צעיר.

בדרך כלל מורים שמלמדים וושו מקיימים גם חוגי סאנדא, עם דגש על לחימה וקרבות בסגנון קיקבוקסינג (עם מגנים). סאנדא היא שיטת לחימה מעולה לכל גיל, גברים ונשים.