מה יותר חשובה, הדרך או המטרה?

אחת הסיבות שאנשים כושלים בלהשיג את אשר הם רוצים: ירידה במשקל, הכנסה מוגברת, שמחת חיים, בריאות ועוד, היא בגלל שהם מקדשים את המטרה ולא את הדרך.

ככול ששמים דגש, יותר ויותר על התהליך, על ההנאה מהתהליך, אפילו תהליכים קשים כגון גמילה מהתמכרויות, יש ואפשר למצוא הנאה בשיפור הנבנה, בשמחת הידיעה כי אנו עושים משהו טוב למען עצמנו, כך התהליך והדרך מקבלים משקל גדול יותר ואיתם מגיעה התחושה המספקת, כי אין צורך לברוח מהתהליך, כי אין צורך לחכות שהפרס יגיע.
כי הוא כבר הגיע. הפרס הוא הדרך.

בצורה בוטה, כולם יודעים מה הסוף. סוף כול דרך להיגמר במוות. אז מה כול ההיסטריה?

מדוע הצורך הילדותי הזה, של “מה יצא לי מזה”, גובר על החשק להנות מהדרך?
הרי אם נשאל עצמנו מה יצא מחיינו, מה יהיה הסוף, אנו יודעים את התשובה.

וכולם יודעים שמה שחשוב, זה להנות כמה שיותר מהחיים, אז מדוע שזה מגיע לתהליכים של לימוד ושיפור איכות החיים, כולנו הופכים לנוירוטים ומחפשים פתרונות קסם שיקצרו את הדרך אל המטרה?

הרי כול מטרה לאחר שהיא מושגת, יוצרת התרוקנות פתאומית. אז אם אני תולה את שמחתי והנאתי אך ורק בהשגת המטרות, יוצא שאני נהנה מעט מאוד זמן.

אך אם אני למד להשקיע את האנרגיה שלי ולהיות ממוקד בדרך, אני למעשה נהנה כול הזמן.
גם כאשר אני בדרך למטרה וגם כאשר משיגה.

על כן אמר הבודהא:

מדיטציה היא ההתחלה, האמצע והסוף של כול הדברים.

למידת קונג פו, היא עיסוק בתהליך אינסופי של שכלול יכולות והתפתחות בכול הרמות.

מי שלא מוכן לאמץ אל לבו, את היכולת להנות מהדרך, לא רק שיהיה מסופק רק מידי פעם, אלא ירתע מכול דבר המצריך השקעה שלא רואים את תוצאותיה מייד.

למידת ההנאה מהדרך, היא למידת ההנאה מהחיים על כול מה שהם מביאים. במיוחד ללמוד להנות מהריק, מהלא ידוע ומהפרטים הקטנים. אלו שמרכיבים את שגרתנו.

[INSERT_ELEMENTOR id=”14623″]