אמני הלחימה המשפיעים: הכל על ברוס לי

ברוס לי (ז”ל 1940-1973), היה אמן קונג פו, לוחם מורה, שחקן קולנוע וגם אלוף ריקוד בהונג קונג לשנת 1958.

ההשפעה שלו על עולם אומנות הלחימה היא עצומה. למעשה אפשר לחלק את התקופות למה שהיה לפני שברוס לי הופיע בסרטי אומנות לחימה, ולעולם שהיה אחרי.

הנוכחות, הכריזמה שלו, הצורה בה ביצע כל טכניקה, היו להשראה למיליוני צופים, ילדים ובוגרים. רבים החלו ללמוד אומנות לחימה בזכותו. וגם אלו שלא, נכנסו לעולם אומנות הלחימה, נחשפו לעוצמה שהוא הציג.

קצת היסטוריה – איפה ומתי נולד ברוס לי?

ברוס לי נולד בארה”ב, בסן פרנסיסקו, ב-27 בנובמבר 1940. הוריו עבדו באופרה הסינית והגיעו לארצות הברית לסיבוב הופעות בצ’יינה-טאון (האיזור הסיני9 בסן-פרנסיסקו. בשל כך יכל ברוס לי לזכות באזרחות אמריקאית בקלות מאוחר יותר כאשר היה בן 18 והחליט לעבור להתגורר באמריקה.

בפועל מאז שהוא היה בן 4 חודשים חזרו הוריו להתגורר בהונג קונג (אשר היה בשליטת בריטניה באותה התקופה ואף 4 שנים תחת השלטון היפני בתקופת מלחמת העולם השניה כאשר הם חזרו להונג קונג).

אביו היה שחקן מצליח ואמו הגיעה ממשפחה מבוססת.  בתקופת ילדותו בהונג קונג, הוא גדל בסביבה מלאת כנופיות ואלימות.
אחרי שהיגר חזרה לארה”ב בשנת 1959, עבר לגור עם אחותו הגדולה בסן פרנסיסקו ועסק כמדריך ריקוד והוציא ספרון הדרכה על אומנויות לחימה.

ברוס לי ואומנויות לחימה
נכון להיום אין מידע מבוסס על כמה זמן למד ברוס לי כל שיטה, מה שכן ידוע זה שהוא היה תלמיד בבית הספר של ייפ מאן לקונג פו ווינג צ’אן.

המורה הראשי בבית הספר לקונג פו ווינג צ’אן היה IP MAN – יפ מאן, אך כמות ההדרכה הישירה שקיבל משיפו ייפ מאן ברוס לי אינה ידועה, מה שבטוח הוא שברוס לי לא השלים את לימודיו בקונג פו ווינג צ’אן כיוון שעבר לארה”ב (כפי הנראה הספיק ללמוד ווינג צ’אן מסורתי אצל ייפ מאן כשלוש שנים).

ברוס המשיך לתרגל את מה שלמד, ובו זמנית החל להוסיף טכניקות שלמד מאמני לחימה אחרים. הוא הרגיש נכון להוסיף באופן אינטואיטיבי כל מה שנראה לו יעיל, ולהסיר כל מה שנראה לו לא-שימושי.

כשהחל ללמד אומנות לחימה לקבוצה קטנה של תלמידים, קרא לשיטה שלו “ג’אן פאן קונג פו” – כאשר ג’אן פאן הוא שמו הסיני, וכך ברור שהתכוון ללמד את סגנון הקונג פו שלו עצמו.

ברוס לי לימד מספר שנים קבוצה של תלמידים שהעריכו אותו מאוד, ורבים מהם הפכו למורים ידועים לאחר מותו.
הגישות בין תלמידיו שונות ומגוונות, כפי שברוס לי היה משנה את גישת הלחימה שלו, כך ניתן למצוא דגשים שונים ביניהם.

בשלב מאוחר יותר קרא ברוס לי לגישה שלו “גישה בלי גישה“, ולבסוף “ג’יט קון דו” – Jeet Kun Do – “דרך האגרוף המיירט“.

אחד מתלמידיו המפורסמים של ברוס לי וחברו הקרוב, היה דן אינוסנטו.
אינוסנטו, אמריקאי ממוצא פיליפיני, למד תחת ברוס לי, ובמקביל הציג לברוס לי את מה שידע משיטות לחימה פיליפיניות. כך לדוגמא הוא היה זה שנתן לו במתנה נונצ’אקו. ברוס לי החל להתאמן באובססיביות עם הנונצ’קו עד שלדברי דן אינוסנטו, תוך זמן קצר הוא היה מומחה וטוב ממנו בכלי נשק זה.

הופעותיו של ברוס לי בסרטי קולנוע
ברוס לי כיכב בחמישה סרטי קולנוע בין השנים 1971 ל-1973, סרטו האחרון שצילם בשנת 1973 הושלם לאחר מותו. ההגעה שלו לקולנוע התחילה מהופעה בסדרת טלוויזיה “הצרעה” שם הופיע בתפקיד אמן לחימה ואהדת הקהל לדמות שלו הייתה עצומה.

בסרטיו הופיע לראשונה הנונצ’אקו על גבי מסכי הקולנוע, באחד הסיפורים בהקשר זה מסופר כי אחרי ההצלחה הגדולה של סרטיו, החלו למכור נונצ’קו בארה”ב כמעט בכל מקום, ואנשים רבים ניסו ללמוד להשתמש בכלי הנשק לבד, ולעתים אלו שהתכוונו להשתמש בו לפגוע באחרים קיבלו מכה בעצמם מהנונצ’קו בשל שימוש לא נכון.

הפילוסופיה של ברוס לי
תמיד קורא איזה ספר, מחפש מידע, מחפש לדעת ולחדד את הידיעה שלו – כך היה ברוס לי. הוא היה כותב אינסוף פתקים עם רעיונות ותובנות, ולאחר מותו אספה אשתו את כתביו לספר בשם The Tao of Jeet Kune Do (הטאו של ג’יט קון דו).

מסופר שהוא היה מתאמן באופן כמעט אובססיבי וגם כשהיה בשיחת טלפון היה מחזיק משקולת ביד ומבצע תרגיל כלשהו. ברוס לי שם דגש חזק על בריאות הגוף והנפש, ותמיד פעל לצמיחה וחיזוק של גופו.

ברוס לי וישראל
היום ניתן למצוא בארצנו הקטנה מאמנים ומורים שמלמדים את אומנות הלחימה ג’יט קון דו – כאשר תוכן השיטה ברמה הקרבית משתנה ממורה למורה. בנוסף קיימת בישראל גם שיטה הנקראת וו-ווי גונג פו, שמקורה באחד מתלמידיו הראשונים של ברוס לי שהוסיף טכניקות נוספות על מה שלמד מברוס לי (באותה הגישה של מורו).