ברוב המקרים, מורים לאומנויות לחימה מלמדים לבעוט עם הלהב בהדגשת העקב.
אפשר לבעוט גם עם כף רגל מלאה. ההבדל העיקרי הוא בגמישות וביכולת לנעול את גידי כף הרגל במנח הנכון ברגע הנכון.
פרדוקס שקיים באימונים הוא שאם מתאמנים על שק שאיננו מדמה יריב כי הוא מחובר לשמיים ולא לריצפה זה שאפקט הפגיעה שונה ומכאיב לבועט
עדיף לתרגל להב על בוב או שק נחום תקום והכי טוב על מקיווארה (makiwara – 巻藁 כלי אימון שפותח עבור קראטה באוקינאווה).
מבחינת האפקט כלפי הנפגע כמו בכל מכה הוא שככל ששטח הפנים קטן יותר באותה עוצמה הנזק יהיה גדול יותר בעקבות דחיסת הרקמות עמוק יותר.
מכות עם שטח פנים גדול יותר הודפות וגל הרקמות מתפזר על פני שטח המגע ולא לעומקו.
העקב נחשב לחלק הכי חזק בכף הרגל כי הוא רגיל לסחוב את כל משקל הגוף. בנוסף בזמן הבעיטה מאחורי העקב ממשיכה הרגל (בניגוד לכרית כף הרגל או הלהב של כף הרגל) ואם מקפידים לישר את הגוף בזמן הבעיטה אז כל משקל הגוף עובר אל העקב.
ישנם 2 דברים שחשוב להקפיד עליהם בבעיטה צידית עם העקב:
1. למתוח את האצבעות כלפי מעלה עוד בתחילת התנועה בהרמת הרגל
2. לסובב את רגל הבסיס 90 מעלות כדי לאפשר לאגן להפיתח וכך לאפשר לרגל רוטציה שמסייעת בהבלטת העקב.
אם רוצים למזער נזק בפגיעה אפשר לפגוע עם כל כף הרגל אבל זה תלוי מצב.
