בספר מצויין שערך ג'ון דנהר – John Danaher (מאמן ג'יו-ג'יטסו בעל חגורה שחורה דאן 6 תחת רנזו גרייסי), הוא ציין כי הייתה תקופה בה הוא עסק בהגנה עצמית בארגונו של רנזו גרייסי, והוא הרחיב והסביר את ההתייחסות של משפחת גרייסי לנושא.
מבחינת משפחת גרייסי, אנשים אשר מספרים כי הם ניצחו כמה לוחמים ביחד בקרב רחוב, מבחינת זה כאילו מישהו מספר על 'רוחות', כולם שמעו עליהן, ואף אחד לא ראה אותן.
למעשה, אחת השאלות שרויס גרייסי היה שואל את מי ששאל אותו את השאלה היא אם לוחם BJJ יכול להתמודד עם מספר תוקפים בו זמנית:
מי היא אותה חבורה?
יש ביניהם מתאבק ומתאגרף?
מומחה בג'יו ג'יטסו?
זה מאוד תלוי…
במיוחד כשאתה נלחם נגד כמה אנשים, לא תמיד אתה זה שמחליט אם תרד לקרקע או לא.
ואם כבר ירדת לשם, כדאי מאוד שתדע מה לעשות.
ברמת העקרון, בגרייסי ג'יו-ג'יטסו הקלאסי, רוב הטכניקות שמתרגלים הן בעמידה!
אבל לדעתו של אחד המורים הוותיקים והמובילים ב-BJJ בישראל דוד בנימין, טכניקות אלו לא נותנות מענה ללחימה בקבוצה.
לדעתו דווקא קראטה, שהוא ליניארי, אם הוא מתורגל נכון (לא כפי שהוא מתורגל לרוב בימים אלה), יכול לתת תשובה טובה יותר, או איגרוף קלאסי. אגרוף מאפשר תנועה ועקיצה, תנועה ועקיצה, והוא שייך יותר לקרב אשר בו יש מרחב רב תנועתי.
יחד עם זאת, בגרייסי ג'יו-ג'יטסו מתרגלים סיטואציות של לחימה במספר תופקים בו זמנית – לפני מבחן לחגורה שחורה. אבל אין לכך התייחסות מובנית.
דוד בנימין הוסיף ואמר ש:
אני אישית, נלחמתי ברחוב נגד כמה אנשים, בכמה סיטואציות, ובמקרה שלי ישנם עדים. ובכן, יצאתי עם ידי על העליונה, אבל נדמה לי שזה קשור הרבה יותר באישיות שלי, ובאופן שבו טיפלתי בקראטה שלי בשנים שבהן הייתי סלקטור.
+ לקריאה על ג'יוג'יטסו BJJ באנציקלופדיה של אומנויות הלחימה לחצו כאן
