לאחרונה שוחחנו עם סנסיי תומר אקוקה ודיברנו על המסע שלו ליפן בעקבות הרצון ללמוד אומנות לחימה אותנטית כמו של הסמוראים היפנים. סנסיי תומר עשה מסע ארוך ביפן, רכש ידע רב בלחימה עם כלי נשק מסורתיים כמו החרב היפנית (קטאנה) ולחימה עם מקלות ארוכים וקצרים, וכיום מלמד ג’וג’יטסו יפני ולחימה עם חרב בנס ציונה ומטפל ברפואה […]
הנינג’ה היפנית ידועה היום בכל העולם כלוחם אימתני בעל טריקים ותכסיסים רבים עימם הוא הביס לוחמים גדולים וקטנים כאחד. הנינג’ות הפכו לאייקון תרבותי חוצה ארצות במהלך שנות השמונים של המאה הקודמת, אך האם בכלל היו קיימים?
אייקידו היא אומנות לחימה יפנית שפותחה בתחילת המאה ה-20 על ידי מוֹרִיהֶיי אוּאֶשִיבָּה (1883-1969) – המכונה בקיצור “או-סנסיי” (המורה הגדול). מקורן של טכניקות רבות באייקידו משיטות לחימה בחרב וחנית, כפי שפותחו על ידי לוחמים יפנים ממעמד הסמוראיים.
השוריקן ידוע בעיקר בצורה של כוכבי הטלה, בכללי מדובר בלהבים קצרים אשר מוטלים לעבר היריב. בישראל מוכר בעיקר כ – “כוכבי נינג’ה”. 手裏剣 – המילה היפנית בתרגום ישיר יכולה להתפרש כ – “a hand hiding a blade” (יד שמחביאה להב”)
מגוון החרבות בשימוש באומנויות הלחימה היפניות אינו רחב כמו באומנויות הלחימה הסיניות. הסמוראים נהגו להשתמש בנשקים רבים ויש האומרים כי החץ וקשת והחנית היו כלי הנשק העיקריים שלהם. אך אחרי עידן המלחמות ולצורך דו-קרב חרב הקטאנה הייתה הכלי העיקרי, ונותרה עד היום הכלי המזוהה ביותר עם הסמוראי היפני.
איאיידו (iaidō – 居合道), הנקראת לפעמים איאייג’וטסו (iaijutsu), היא אמנות שליפת הקטאנה (חרב יפנית), שיסוף היריב, והחזרתה של הקאטנה לנדן, בתנועה זורמת אחת.
הוא היה הסמוראי היפני השחור הראשון בהיסטוריה, והוא הפך לאחד מאנשי יד ימינו של שליט יפן במאה ה -16: אודה נוֹבּוּנאגה (Oda Nobunaga).
