כל המידע: מה זה קנדו? איפה זה התחיל? איפה אפשר ללמוד?
קנדו (Kendo – 剣道) היא אמנות לחימה בחרב יפנית, המבוססת על סיוף בחרבות יפניות, שפותחה במאה ה-16 כדי לאחד מספר רב של טכניקות שונות.
הקנדו הוא סייף ספורטיבי יפני מסורתי המבוסס על אומנות הלחימה בחרב – קנג’וטסו יפני, לו היו בעבר שיטות וסגנונות רבים שפותחו על ידי סמוראים שונים ברחבי יפן.
באימוני קנג’וטסו בעבר נהגו להשתמש בחרב עץ (בוקן), אך כיום בקנדו משתמשים בחרב במבוק מפוצל (שינאי).
לחצו כאן עבור שיעורי קנדו
קנדו מתורגל עם חרבות עשויות במבוק חצוי (“שינאי”) ומגני גוף וראש שנועדו לאפשר אימון קרבות ללא נזק למתאמן. המטרה של הקנדוקא (מתאמן בקנדו) היא “להרוג” את היריב באמצעות פגיעה יעילה אחת (one blow).
אימוני קנדו מתאפיינים בעבודה אירובית גבוהה וכח מתפרץ.
לצד העבודה מול יריבים, מתרגלים גם קאטות עם חרבות.
חשוב לזכור כי בשיעורי סייף יפני – קנדו, בדרך כלל אין שימוש בחרב מתכת (קטאנה) אלא בעיקר בחרב שינאי לצורך ספארינג חרבות – קרבות ספורטיביים. בשל כך רבים אשר מתאמנים בקנדו (ונקראים “קנדוקא”) אשר מעוניינים לחוש את ההרגשה של שימוש בחרב יפנית אמיתית, לומדים במקביל גם את אומנות הלחימה בחרב – איאיידו.
אימוני קנדו כרוכים בפעילות אירובית במאמץ גבוה ומתאמני קנדו בדרך כלל שורפים כ-800 עד 1,000 קלוריות בשיעורי קנדו.
קנדו היא אומנות לחימה בה נפוץ למצוא פילוג שווה של נשים וגברים. ביפן יש המתחילים ללמד קנדו כבר לילדים מגיל 3, אך הגיל הריאלי יותר הוא מעל גיל 6-7 ומעלה.
ציוד קנדו
בעבור אימוני קנדו יש ללבוש:
- מגן ראש וצוואר (מסיכה מיוחדת שמגינה מפגיעות חרב הבמבוק – שינאי)
- מגן חזה
- כפפות מגן (עבור כפות הידיים והאמות)
- מגן ירכיים
מתחת לציוד המגן לובשים מתאמני קנדו ביגוד יפני מסורתי המורכב מחצאית מכנסיים (האקמה), וג’קט עליון מסורתי (גי) – שני חלקים אלו בקנדו תמיד בצבע כחול כהה (לעומת איאיידו בה לובשים את אותם הבגדים, אך בדרך כלל בצבע שחור).
לחצו למעבר אל עמוד סרטוני קרבות ותרגול קנדו
רוצים ללמוד סייף יפני – קנדו?
כל האפשרויות לחוג קנדו ברחבי ישראל
באינדקס המאמנים של ישראל דוג’ו תוכלו למצוא בקלות מורים לקנדו
טרמינולוגיה בסיסית ביפנית לקראטה ואומנויות לחימה יפניות מסורתיות:
| הביטוי ביפנית | בכתב באנגלית | פירוש בעברית |
|---|---|---|
| סנסיי / סנסאי | Sensei | מורה |
| שיהאן | Shihan | מורה בכיר |
| סמפאי | Sampai | תלמיד בכיר |
| דוג'ו | Dojo | בית ספר / המקום בו לומדים אומנות לחימה |
| קאטה | Kata | רצף תנועות (עם/בלי נשק) |
| סייזה | Seiza | ישיבה יפנית מסורתית, בשימוש באומנויות לחימה יפניות |
| מיגי | Migi | צד ימין |
| הידארי | Hidari | צד שמאל |
| אושירו | Ushiro | אחורה |
| יוקו | Yoko | צד / אופקי |
| וואזה | Waza | טכניקה |
| הג'ימה | Hajime | להתחיל |
| יאמה | Yame | לעצור |
| האי | Hai | כן |
| ג'וטסו | Jutsu | טכניקה/אומנות קרב |
| דו | Do | דרך |
| קיאיי | Kiai | הקול שמלווה תנועה ("צעקה") |
| ספירה בסיסית ביפנית: | ||
| איקי / איץ' | Iky / Itch | אחד |
| ני | Ni | שתיים |
| סאן | San | שלוש |
| יון | Yon | ארבע |
| גו | Go | חמש |
| שמות החגורות השחורות: | ||
| קיו | Kyu | דרגת טרום-חגורה שחורה |
| שודאן | Shodan | חגורה שחורה ראשונה |
| נידאן | Nidan | חגורה שחורה שניה |
| סאנדן | Sandan | חגורה שחורה שלישית |
| יונדאן | Yondan | חגורה שחורה רביעית |
| גודאן | Godan | חגורה שחורה חמישית |
| רוקודאן | Rokudan | חגורה שחורה שישית |
| קוריו | Koryu | סגנון ישן (כפי שלימדו בעבר), עד שנת 1868 |
| גֶנדַאי בוּדו | Gendai budō | סגנון חדש, כפי שלימדו אחרי שנת 1868 (“מודרני”) |
| דומו אריגטו | Domo Arigato | תודה רבה |
| דומו אריגטו גוזיימסטה | Domo Arigato-Gozaimashita | תודה רבה "גדולה" |
| או-ני-גאי שימאס | Onegaishimasu | הזמנה/בקשה ללמוד ולתרגל יחד |
| ג'ודוקא | Judoka | מתאמן ג'ודו |
| קרטהקא | Karateka | מתאמן קרטה |
| קנדוקה | Kendoka | מתאמן קנדו |
| אייקידוקא | Aikidoka | מתאמן אייקידו |
| ראנשי | Renshi | דרגת הוראה בכירה |
| קיושי | Kyoshi | דרגת הוראה בכירה |
| האנשי | Hanshi | דרגת הוראה בכירה |
