כל המידע: מה זה ג’ודו? איפה זה התחיל? איפה אפשר ללמוד?
ג’ודו הוא ענף ספורט אולימפי מבוסס הטלות וגראפלינג והוא כמובן גם אומנות לחימה יפנית מסורתית.
פירוש השם “ג’ודו” ביפנית: “הדרך הרכה” / “the soft way”
הג’ודו פותח על ידי ג’יגורו קאנו על בסיס טכניקות ג’וג’יטסו יפני קלאסי כפי שלמד אצל ממורים שונים, אחרי שפיתח גישה משלו ואף הציג אותו לאחד המורים שלו והראה לו שהפיתוחים שלו היו יעילים ביותר. האלמנט המרכזי בפיתוח מערכת הלחימה וההגנה עצמית שפיתח פרופסור קאנו הוא יעילות מירבית ומאמץ מינימלי.
באותיות קאנג’י יפני כותבים ג’ודו בצורה הבאה: 柔道
לחצו כאן עבור שיעורי ג’ודו
בימינו ג’ודו הוא אומנות לחימה וגם ספורט אולימפי נפוץ מאוד ברחבי העולם. ג’ודו נכנס לאולימפיאדה בשנת 1964 במשחקים האולימפיים אשר נערכו באותה השנה בטוקיו, יפן.
בישראל הג’ודו תופס את המקום הראשון כאומנות הלחימה הנפוצה ביותר בקרב ילדים.
ג’ודו מעניק למתאמנים יכולת הגנה עצמית וכושר ולמי שרוצה להתחרות ברמות ארציות ובינלאומיות יש אפשרויות רבות.
הג’ודו הקלאסי שונה מהג’ודו הספורטיבי האולימפי הנפוץ היום.
זאת כיוון שעם הפיכת הג’ודו לענף ספורטיבי, ועם השנים ג’ודו הפך לחלק מהותי ועוצמתי ביותר במשחקים האולימפיים (האולימפיאדה) – טכניקות קטלניות יותר בג’ודו הוצאו והפכו להיות אסורות, וכיום מרבית מורים הג’ודו מתמקדים בלימוד חומרים אשר רלוונטים להצלחה בתחרויות.
אך עדיין, גם מה שמלמדים כיום, עוצמתי ביותר ומייצר לוחמים ולוחמות מעולים וחזקים אשר יכולים גם להגן על עצמם באופן יעיל וחד משמעי עם טכניקות ג’ודו.
רוצים ללמוד ג’ודו?
כל האפשרויות לחוג ג’ודו ברחבי ישראל
באינדקס המאמנים של ישראל דוג’ו תוכלו למצוא בקלות מורים לג’ודו
מתאמני ג’ודו מפורסמים
- סטיבן סיגל – כוכב האקשן בילה זמן רב ביפן ומחזיק בחגורה שחורה בשיטות רבות, וגם בג’ודו
- צ’אק נוריס – חגורה חומה בג’ודו
- לוסיל בול – כוכבת העבר (“המופע של לוסי”) החזיקה בחגורה שחורה בג’ודו
- מלאני סי – המפורסמת מחברותה בלהקת הבנות הספייס גירלז, מחזיקה בחגורה שחורה בג’ודו
- גיא ריצ’י – במאי הסרטים הבריטי (ובעלה שלעבר של מדונה) מחזיק בחגורה שחורה בג’ודו (וגם ב-BJJ)
דמויות מפתח בג’ודו
- ג’יגורו קאנו – מייסד השיטה שדאג לביסוסה והפצתה ברחבי העולם
- טדי רינר – ג’ודוקא צרפתי אולימפי שמחזיק בחגורה שחורה דאן 5 – אלוף העולם (עם רקורד כמעט בלתי מנוצח – 10 פעמים אלוף העולם)
- משה פלדנקרייז
- יונה מלניק
- דני וקסמן
- יעל ארד – אלופת אירופה בג’ודו 1993
- אורן סמדג’ה – מדליית ארד אולימפית וסגן אלוף העולם (כיום מאמן נבחרת ישראל)
- אריק זאבי
- מדליית ארד אולימפית (אוליפיאדה 2004), סגן אלוף העולם ו-4 פעמים אלוף אירופה
- ירדן ג’רבי – שמונה פעמים אלופת ישראל, שתי מדליות ארד באליפות אירופה, אלופת העולם (2013), סגנית אלופת העולם (2014) ומדליית ארד באולימפיאדה 2016
אורי ששון – מדליית ארד באולימפיאדה 2016, סגן אלוף אירופה (2015, 2016)
קישורים רלוונטים:
- כתבה: דברים שלא ידעתם על ענק הג’ודו טדי רינר
- תמונות של אלופי ג’ודו ישראלי
- סרטוני קרבות וטכניקות ג’ודו
סוגים ושמות טכניקות בג’ודו – לפי קטגוריות
טכניקות הטלה: Nage-Waza בעברית: נאגה-וואזה
Nage-waza (טכניקת הטלה או זריקה) הוא כינוי יפני לטכניקות היאבקות ג’ודו הכוללות הוצאת היריב מאיזון או הרמתו, והשלכתו לקרקע. הטלות כרוכות בדרך כלל בתנועת משיכה וסיבוב, המתרגל המבצע את ההטלה בדרך כלל נשאר מאוזן על רגליו – טכניקות עמידה (טאצ’י-וואזה).
אולם באופן קבוע בעת ביצוע ההטלה שני הלוחמים מסיימים על הקרקע.
טכניקות הטלה מסוימות הנקראות זריקות קורבן (סוטמי-וואזה) כוללות העמדת המטיל בעמדה שעלולה להיות לא נוחה, כמו על הקרקע, בכדי לבצע הטלה מסויימת.
טכניקות עמידה: Tachi-Waza בעברית: טאצ’י-וואזה
טאצ’י-וואזה (טכניקות עמידה) מבוצעות מעמידה, שמתחלקת עוד יותר ל-Te-waza (טכניקות יד), Ashi-waza (טכניקות כף רגל/רגל) וקושי-וואזה (Koshi-waza טכניקות ירך).
טכניקות יד: Te-Waza בעברית: טה-וואזה
Te-waza (טכניקות ידיים) משתייכות לקבוצת טכניקות ההטלה (Nage-waza), ומבוצעות ביעילות באמצעות הידיים/זרועות כדי לזרוק את היריב.
טכניקות ידיים כוללות: טאי אוטושי (הורדת גוף) ו-Ippon Seoinage (זריקת כתף בזרוע אחת).
טכניקות רגל: Ashi-Waza בעברית: אשי וואזה
אשי-וואזה (טכניקות רגליים/רגליים) שייכים לקבוצת טכניקות ההטלה (Nage-waza).
ישנם סוגים שונים של טכניקות הטלת רגליים (Ashi Waza), הכוללות את סוויפינג, קצירה ועוד.
טכניקות כף הרגל כוללות: אוצ’ימטה (זריקת ירך פנימית Uchimata) אוצ’י גארי (Ouchi Gari קציר פנימי גדול).
טכניקות ירך (טכניקות מותן): Koshi-Waza בעברית: קושי וואזה
Koshi-waza (טכניקות ירכיים ומותניים) שייכות לקבוצת טכניקות ההטלה (Nage-waza).
המנגנון העיקרי של הקושי-וואזה נועד להוציא את היריב משיווי משקל על ידי משיכה או תנועת גוף ולבצע את ההטלה בעזרת הירך (מעל הירך).
טכניקות הירך כוללות: הראי גושי (זריקת ירך גורפת) וצורי גושי (זריקת ירך גדולה).
טכניקות הקרבה: Sutemi-Waza בעברית: סוטמי וואזה
Sutemi-waza (טכניקות הקרבה) הן קבוצת טכניקות בהן המבצע נוחת על הגב או על הצד כדי לזרוק את היריב.
ה-Sutemi-waza מחולק לאחר מכן להטלות הקרבה דרך הגב (Ma-sutemi-waza) ו-ודרך הצד (Yoko-sutemi-waza).
טכניקות הקרבה גב: Ma-Sutemi-Waza בעברית: מה סוטמי וואזה
Ma-sutemi-waza הוא סוג של טכניקות הקרבה אשר ניתן לתרגם כטכניקות הקרבה מאחור.
בטכניקות אלו לוחם אחד מפיל את עצמו על גבו (מקריב את עצמו) על מנת לבצע את ההטלה.
טכניקות הקרבה צידיות: YOKO-Sutemi-Waza בעברית: יוקו סוטמי וואזה
Ma-sutemi-waza הוא סוג של טכניקות הקרבה אשר ניתן לתרגם כטכניקות הקרבה מהצד.
בטכניקות אלו לוחם אחד מפיל את עצמו על הצד (מקריב את עצמו) על מנת לבצע את ההטלה.
טכניקות האבקות: Katame-Waza בעברית: קטמה וואזה
Katame-waza (טכניקות גראפלינג) ברוב המקרים מיושמות כאשר שני היריבים נמצאים על הקרקע/המזרן, בניגוד ל-Tachi-waza (טכניקות עמידה) המיושמות מתוך מצבי עמידה.
ה-Ne waza מתחלק עוד יותר ל-3 סוגי טכניקות:
Kansetsu-waza (נעילות מפרקים),
Shime-waza (טכניקות חניקה),
Osae-komi-waza (טכניקות ריתוק).
טכניקות ריתוק: Osaekomi-Waza בעברית: אוסאקומי וואזה
Osaekomi-waza (טכניקות ריתוק) היא אחת מתת קבוצות ה-Katame-waza (טכניקות גראפלינג).
טכניקות אלו מייצגות סוגים שונים של טכניקות החזקה וריתוק לקרקע של היריב.
טכניקות חניקה: Shime-Waza בעברית: שימה וואזה
Shime-Waza (טכניקות חניקה) היא אחת מתת קבוצות ה-Katame-waza (טכניקות גראפלינג).
ישנם שלושה דרכים בסיסיות לביצוע חניקה:
דחיסה של ורידי הצוואר המגבילה את זרימת הדם והחמצן למוח,
דחיסה של קנה הנשימה
ודחיסה של בית החזה והריאות המונעת נשימה.
טכניקות בריחים ונעילת מפרקים: Kansetsu-Waza בעברית: קנסטצו וואזה
Kansetsu-Waza (טכניקות בריחים) כוללים אפשרויות לנעילת מפרקים שונים בגוף של היריב.
הג’ודו הספורטיבי של היום מלמד לרוב רק טכניקות kansetsu-waza על מרפקים.
וניתן להשתמש ברגליים, בזרועות ובברכיים, כדי לאחוז במפרק היריב, ולכופף אותו לכיוון ההפוך כדי לנעול את המפרק, ובכך להפוך אותו כמעט חסר אונים.
טרמינולוגיה בסיסית ביפנית לקראטה ואומנויות לחימה יפניות מסורתיות:
| הביטוי ביפנית | בכתב באנגלית | פירוש בעברית |
|---|---|---|
| סנסיי / סנסאי | Sensei | מורה |
| שיהאן | Shihan | מורה בכיר |
| סמפאי | Sampai | תלמיד בכיר |
| דוג'ו | Dojo | בית ספר / המקום בו לומדים אומנות לחימה |
| קאטה | Kata | רצף תנועות (עם/בלי נשק) |
| סייזה | Seiza | ישיבה יפנית מסורתית, בשימוש באומנויות לחימה יפניות |
| מיגי | Migi | צד ימין |
| הידארי | Hidari | צד שמאל |
| אושירו | Ushiro | אחורה |
| יוקו | Yoko | צד / אופקי |
| וואזה | Waza | טכניקה |
| הג'ימה | Hajime | להתחיל |
| יאמה | Yame | לעצור |
| האי | Hai | כן |
| ג'וטסו | Jutsu | טכניקה/אומנות קרב |
| דו | Do | דרך |
| קיאיי | Kiai | הקול שמלווה תנועה ("צעקה") |
| ספירה בסיסית ביפנית: | ||
| איקי / איץ' | Iky / Itch | אחד |
| ני | Ni | שתיים |
| סאן | San | שלוש |
| יון | Yon | ארבע |
| גו | Go | חמש |
| שמות החגורות השחורות: | ||
| קיו | Kyu | דרגת טרום-חגורה שחורה |
| שודאן | Shodan | חגורה שחורה ראשונה |
| נידאן | Nidan | חגורה שחורה שניה |
| סאנדן | Sandan | חגורה שחורה שלישית |
| יונדאן | Yondan | חגורה שחורה רביעית |
| גודאן | Godan | חגורה שחורה חמישית |
| רוקודאן | Rokudan | חגורה שחורה שישית |
| קוריו | Koryu | סגנון ישן (כפי שלימדו בעבר), עד שנת 1868 |
| גֶנדַאי בוּדו | Gendai budō | סגנון חדש, כפי שלימדו אחרי שנת 1868 (“מודרני”) |
| דומו אריגטו | Domo Arigato | תודה רבה |
| דומו אריגטו גוזיימסטה | Domo Arigato-Gozaimashita | תודה רבה "גדולה" |
| או-ני-גאי שימאס | Onegaishimasu | הזמנה/בקשה ללמוד ולתרגל יחד |
| ג'ודוקא | Judoka | מתאמן ג'ודו |
| קרטהקא | Karateka | מתאמן קרטה |
| קנדוקה | Kendoka | מתאמן קנדו |
| אייקידוקא | Aikidoka | מתאמן אייקידו |
| ראנשי | Renshi | דרגת הוראה בכירה |
| קיושי | Kyoshi | דרגת הוראה בכירה |
| האנשי | Hanshi | דרגת הוראה בכירה |
