כל המידע: מה זה ג’יוג’יטסו יפני? מה מקור הגי’וג’יטסו? כמה שיטות ג’וג’יטסו יפני יש?
ג’וג’יטסו (柔術) הוא שם כללי למשפחה רחבה של שיטות אומנות לחימה יפניות מסורתיות.
מקור הטכניקות בשדה הקרב היפני ומעמד הלוחמים – הסמוראיים היפנים.
קיימות גישות רבות ובתי ספר רבים שלימדו ביפן ג’וג’יטסו שונה, ובדרך כלל הלמידה כללה לחימה בידיים ריקות, הטלות, בריחים ולחימה עם ונגד נשקים מסורתיים כגון: חנית, חרב, חץ וקשת, מקלות ועוד.
לחצו כאן עבור שיעורי ג’יוג’יטסו יפני
טכניקות הג’וג’יטסו נועדו לסייע ללוחמים לנצח כל יריב בלי קשר לגודל או לכח.
לפני המודרנזיציה של יפן היו בתי ספר רבים שלימדו שיטות ג’יוג’יטסו רבות ושונות (כך למדו מייסדי שיטות הג’ודו והאייקידו לדוגמא – וכל אחד מהם פיתח שיטה חדשה לפי התובנות האישיות שלהם).
מה ששייך לאסכולות העתיקות – הנקראות באופן כללי “קוריו” (Koryu Bujutsu 古流武術) מסתיים בביטוי “ג’וטסו” אשר משמעותו מיומנות (כמו ג’וג’וטסו או איאייג’וטסו).
מעמד הסמוראים חדל להתקיים ב-1868.
כל מיומנויות הלחימה שנוצרו ביפן ואוקינאווה עד אותו רגע נחשבות עתיקות, ומה שנוצר מ-1868 ואילך נחשבות כאומנויות לחימה מודרניות.
חשוב לזכור כי אומנויות הלחימה היפניות הקלאסיות: הג’יוג’יטסו היפני המסורתי התפתח בתקופה שונה ואלימה מאוד של ההיסטוריה. באותה התקופה כמעט כולם היו חמושים (בחרב או כלי נשק מסורתיים אחרים). בתקופה זו בשדה הקרב נלחמו מול מספר יריבים במקביל לעתים קרובות, וכל עימות עשוי היה להיות קרב עד מוות.
בהקשר זה טכניקות רבות בג’יוג’יטסו המסורתי נועדו לשימוש בידיים ריקות ובשילוב כלי נשק שונים, ובהתאם לכך רבות מטכניקות אלו לא נועדו למצבים ספורטיביים כמו תחרויות.
עוד בהקשר זה חשוב להבין שיש גישות שונות לביצוע טכניקות ג’יוג’יטסו ברזילאי ספורטיבי אשר לא מתאימות, או יותר נכון: לא אידיאליות עבור מצבים של הגנה עצמית (בשל כך מלמדים משפחת גרייסי מערכת של הגנה עצמית בשם “גרייסי קומבטיבס – Gracie Combatives” עם דגשים שלא נכללים לרוב בג’יוג’יטסו תחחרותי הנפוץ היום).
מתוך הג’וג’וטסו היפני המסורתי התפתחו מספר שיטות לחימה אחרות, אשר קיבלו תפוצה רחבה בעולם המודרני:
כמה מן השיטות העתיקות יותר שאפשר למצוא כיום וללמוד גם בישראל:
חשוב גם לזכור שקראטה אינו קשור לג’יוג’יטסו. שיטות קראטה הן חלק ממשפחת אומנויות לחימה שונה ונפרדת, שהתפתחה באיי-ריוקו (אוקינאווה) – שם לא היו סמוראים והם היו ממלכה נפרדת מיפן, עד אשר יפן סיפחה את אוקינאווה בשנת 1879.
רוצים ללמוד ג’יוג’יטסו יפני קלאסי?
כל האפשרויות לחוג גוג’יטסו ברחבי ישראל
באינדקס המאמנים של ישראל דוג’ו תוכלו למצוא בקלות מורים לג’יוג’יטסו יפני
לחצו למעבר אל עמוד סרטוני טכניקות ג’וג’יטסו יפני קלאסי
קיראו ראיון עם תומר אקוקה סנסיי
מורה ישראלי שלמד שיטת לחימה עתיקה במשך שנים ביפן וכעת מתגורר שם עם משפתחו –
טרמינולוגיה בסיסית ביפנית לקראטה ואומנויות לחימה יפניות מסורתיות:
הביטוי ביפנית | בכתב באנגלית | פירוש בעברית |
---|---|---|
סנסיי / סנסאי | Sensei | מורה |
שיהאן | Shihan | מורה בכיר |
סמפאי | Sampai | תלמיד בכיר |
דוג'ו | Dojo | בית ספר / המקום בו לומדים אומנות לחימה |
קאטה | Kata | רצף תנועות (עם/בלי נשק) |
סייזה | Seiza | ישיבה יפנית מסורתית, בשימוש באומנויות לחימה יפניות |
מיגי | Migi | צד ימין |
הידארי | Hidari | צד שמאל |
אושירו | Ushiro | אחורה |
יוקו | Yoko | צד / אופקי |
וואזה | Waza | טכניקה |
הג'ימה | Hajime | להתחיל |
יאמה | Yame | לעצור |
האי | Hai | כן |
ג'וטסו | Jutsu | טכניקה/אומנות קרב |
דו | Do | דרך |
קיאיי | Kiai | הקול שמלווה תנועה ("צעקה") |
ספירה בסיסית ביפנית: | ||
איקי / איץ' | Iky / Itch | אחד |
ני | Ni | שתיים |
סאן | San | שלוש |
יון | Yon | ארבע |
גו | Go | חמש |
שמות החגורות השחורות: | ||
קיו | Kyu | דרגת טרום-חגורה שחורה |
שודאן | Shodan | חגורה שחורה ראשונה |
נידאן | Nidan | חגורה שחורה שניה |
סאנדן | Sandan | חגורה שחורה שלישית |
יונדאן | Yondan | חגורה שחורה רביעית |
גודאן | Godan | חגורה שחורה חמישית |
רוקודאן | Rokudan | חגורה שחורה שישית |
קוריו | Koryu | סגנון ישן (כפי שלימדו בעבר), עד שנת 1868 |
גֶנדַאי בוּדו | Gendai budō | סגנון חדש, כפי שלימדו אחרי שנת 1868 (“מודרני”) |
דומו אריגטו | Domo Arigato | תודה רבה |
דומו אריגטו גוזיימסטה | Domo Arigato-Gozaimashita | תודה רבה "גדולה" |
או-ני-גאי שימאס | Onegaishimasu | הזמנה/בקשה ללמוד ולתרגל יחד |
ג'ודוקא | Judoka | מתאמן ג'ודו |
קרטהקא | Karateka | מתאמן קרטה |
קנדוקה | Kendoka | מתאמן קנדו |
אייקידוקא | Aikidoka | מתאמן אייקידו |
ראנשי | Renshi | דרגת הוראה בכירה |
קיושי | Kyoshi | דרגת הוראה בכירה |
האנשי | Hanshi | דרגת הוראה בכירה |