SWORD – החרב הסינית והחרב היפנית
סוגי החרבות, מוצגות להלן לפי סדר א’-ב’:
בוקן - Bokken
שמה המסורתי ביפן “בוקוטו” – Bokuto
בעת עבודה מול יריב מלבישים מגן יד על הבוקן (bokken tsuba).
החרב עשויה עץ – Red Oak, White Oak
חרב זו נמצאת בשימוש באומנויות לחימה יפניות רבות, כגון: איאיידו, אייקידו, נינג’יטסו, קנדו, ג’וג’יטסו ועוד.
ג'יאן - Jian
חרב פיפיות – בעלת להב חד משני צידיה.
חרב זו ידועה כ- “הג’נטלמן של כלי הנשק”. באופן מסורתי נשאו אותה קצינים בצבא הסיני והייתה לסמל סטטוס גם אצל אנשי רוח שלא למדו אומנות לחימה.
החרב קלה יותר מחרבות סיניות אחרות, והתאימה לשימוש בדו-קרב יותר מאשר ללחימה בשדה הקרב.
נמצאת בשימוש במגוון שיטות של קונג פו סיני.
דאו - dao
חרב הדאו היא בדרך כלל החרב הראשונה אותה לומדים במגוון אומנויות הלחימה הסיניות (קונג פו).
פתגם ישן בסין אומר כי “לוקח עשרה ימים ללמוד להשתמש בה” – מקור פתגם זה בזמני המלחמות בסין, אז היו מכשירים חיילים לא מיומנים בחרב זו להשגת תוצאות בזמן קצר.
חרב הדאו חדה מצד אחד בלבד.
החרב נקראת גם chinese BroadSword
קטאנה - katana
החרב האלמותית של הסמוראי היפני.
אחד מכלי הנשק המסורתיים הידועים ביותר, מזוהה עם הסמוראי היפני. היה נאמר כי החרב קשורה לנשמתו של הסמוראי.
חרב הקטאנה חדה מצד אחד בלבד.
חרב חדה: שינקן, חרב קהה לאימון: איאייטו
חרב זו נמצאת בשימוש באומנויות לחימה יפניות רבות, כגון: איאיידו, נינג’יטסו, קנדו.
חרבות פרפר - Bart Cham Dao
חרבות אלו הגיעו מדרום סין, ונועדו ללחימה ואחיזה בשתי ידיים במקביל
מוצגות בתמונה כפי שנלמדות כיום בקונג פו וון צ’ון, אך מופיעות גם באורך ורוחב אחר.
לפני העידן המודרני חרבות אלו היו נפוצות מאוד בדרום סין בין לוחמים, חיילים ואף סוחרים לצורך הגנה עצמית.
בשימוש במספר שיטות קונג פו סיני הפעילות בישראל: ווין צ’ון, עגור לבן, הונג גאר.
שינאי - Shinai
חרב במבוק אשר נועדה לאפשר קרבות ואימונים דומים למציאות ככל האפשר, ולמזער את הסכנה והפציעות למתאמנים.
בשימוש באומנות הלחימה היפנית קנדו.
ואקיזאשי - Wakizashi
חרב זו, כאשר נלבשה על ידי לוחמים יפנים, העידה על מעמדם החברתי.
אורכה השתנה בהתאם לגובהו של המשתמש ואורך החרב העיקרית שלו.
הייתה בשימוש כחרב גיבוי וללחימה בשתי חרבות בו זמנית – דבר שכפי הנראה לא בוצע ע”י רבים.
*אין להתבלבל בין חרב זו ל- קודאצ’י
